רבים מהאנשים שפונים אלי לצורך כתיבת ברכה מקורית לאירוע, הם כותבים מוכשרים בעצמם:
"אני הכותב/ת של המשפחה, הם אומרים לי, כולם פונים אלי כשצריך לכתוב… ופתאום, כשאני צריך/ה לכתוב ברכה לאחותי/בתי/אבי, אני לא מוצא/ת את המילים".
אתם יכולים להיות רגועים זה בסדר, תרגישו בנוח, גם לי זה קורה. "אי היכולת" הזו היא הכי טבעית והכי אנושית.
דווקא שאנחנו צריכים לכתוב עבור האנשים הכי יקרים לנו, הכי קרובים וחשובים, קשה לנו יותר.כמו שנאמר על ידי החברים של נטאשה בשיר "עכשיו אני": "אני פשוט שמח, אין לי מילים לתאר את האושר הזה…"
אז איך באמת נתאר את כל האושר הזה כשכולם מלאי ציפיות מאיתנו? (ואולי זה בכלל אנחנו שמלאי צפיות מעצמנו?). אנחנו מוצפים ברגשות עזים שעשויים לעיתים להיות גם טעונים או מבלבלים. יש לנו המון מה להגיד, מה להביע, הרבה אהבה, הערכה ואולי גם, חשש, או ספיקות. שום מילה לא יוצאת, שום משפט לא מתחבר, כל הלצה נשמעת מאולצת, כל הבעת רגש נשמעת מטופשת, הכישרון בהקפאה, הראש בלגן והדף נשאר ריק ולבן.
לפעמים אגב, בעיקר באירועים שאנחנו מעורבים רגשית, כדאי לזכור שהאויב של הטוב הוא… היותר טוב. יש לנו רצון שיהיה כל כך מושלם עד שנכנסים לסחרור.
אז הרגישו בנוח לפנות לפעמים למישהו חיצוני לכתיבת ברכה אישית, מישהו שהוא פחות מעורב רגשית ופנוי רק לזה ולא לבחירת צבע המפיות, גזרת השמלה, להחליט ליד מי תשב הדודה יפה מירושלים, או אם להוסיף עוד מנת קינוח, בקיצור שחררו, פנו לאיש מקצוע ולכו לנוח…
אז המשורר נשאר לפעמים בלי עט ואתם יודעים מה, גם להעביר מדי פעם למישהו אחר את האחריות, זה ממש בסדר, קחו אוויר, צרו קשר, תנו לצבע לחזור אליכם ללחיים…רק אל תשכחו לבקש להזכיר בברכה את הדודה יפה מירושלים…
שלכם,
נורית אורון – נוריתא
נורית אורון - נוריתא 